ימי אבל על סבתא: איך להתמודד עם אבל במשפחה ועם משפטים לא מחמיאים
בהנחה שאתם קבוצה של משפחה וזמן רב לא התכנסתם יחד, אז יום אבל על סבתא בהחלט יכול להיות הזדמנות נהדרת להביא את כולם יחד. זה יכול להיות מעט מוזר לדבר על ימי אבל כאירוע משפחתי, אבל היי, כל מה שמסביב לאירוע המרגש הזה שייך לאותן חוקים של משפט… וקצת הומור. אז איך אפשר להפוך את הדבר העצוב הזה לאירוע שבו כולם מרגישים נעים ומכיל?
יום אבל: פשיטת רגל של רגשות?
אז רגע, תתארו לכם את הסיטואציה: כולם מתאספים, והאווירה היא כאילו הזמנתם את העולם לתצוגת תכלית של “נו, מה יהיה עם הסבתא?” הרי מדובר פה על חוויה אישית וקשה, אבל מי אמר שאי אפשר לשבור את הקרח עם קצת צחוק?
- האם מותר להעלות זיכרונות מצחיקים מסבתא?
- איך להסביר לילדים את התהליך של אבל?
- מה לעשות אם מישהו מהמשפחה שואל שאלות לא במקום?
איך בוחרים בין מסתוריות לתחושת כבדות?
חלקנו מאמינים שימי אבל הם הזמן להתקפל למזוודה כמו סבתא, אבל דווקא כאן, בתוך הכאב, יש פוטנציאל לארח מסיבת זיכרונות. עדיף לעטוף את הכאב בחן, ולזכור את הרגעים היפים – כמו סבתא שמבשלת או מחזיקה אתכם על הברכיים. הסיבות לכך הן רבות, אבל בואו נציין לא מעט מהן!
- כדי לא ליפול לפח של מתח משפחתי: אתם לא רוצים לחמם את האווירה מדי.
- יש משהו לייצר מצבים מביכים: האם סבתא באמת רצתה שתפצחו ב”דמקה” כדי לשמח את עצמכם?
- הגדרת גבולות: חשוב לא לעלות על דברים שלא ממש מתאימים לסיטואציה.
שאלות ותשובות: מתכוננים ליום אבל על סבתא
מה עושים כשיורדים לדיון על נושאים מעצבנים?
אם מישהו אמר משהו לא במקום על סבתא, תיקחו נשימה, ותגידו משהו כמו “נכון, אבל היא גם אמרה שיש דג קפוא במקפיא”.
איך להגיב אם מישהו נופל לדיכאון?
נסו לשמור על סביבה נוחה ומחבקת, ואל תחששו לספר על סבתא, כמה היא הייתה מתה על חופשות וכמה האוכל שלה היה מעל לכל מה שאפשר לדמיין.
כיצד לשמר את הזיכרון של סבתא
סבתא לא מתה. היא חיה דרך זיכרונות. כן, כל קופסת עוגיות, כל סיפור ישן, כל משפט חריג שנשאר מזכרת. זכרו לבקש מאנשים לשתף בזיכרונותיהם המיוחדים, כדי ליצור כניסה לעולם של רגשות ומשמעות.
מסיבות לב ואיך שמים את ה-‘אבל’ בצד
הדבר החשוב הוא לחגוג את מה שהיה ולזכור עד כמה היא הייתה אהובה. יש אנשים שרוצים לשיר שירי אבל, ויש כאלה שיכולים לזמזם שירים שהיא אהבה בצחוק.
- תחשבו על דברים כמו קטעי קומדיה שטופלים על הנושא.
- אולי יש לה שיר מועדף שיכול להחיות את האווירה.
- הנחיל גבולות ואזהרות שונות רק אם זה הכרחי.
סיכום: להגיד שלום אבל עם חיוך
יזכרו, ימי אבל יכולים להיות קשים, אבל הם גם יכולים להיות מלאים בזיכרונות טובים, קריאות צחוק ובשיחות על רגעים ייחודיים מהחיים. במקום לבכות, צאו עם קריצה, מרגע של הומור. זכרו: סבתא לא הייתה רוצה את זה אחרת. היא הייתה רוצה שנזכור את האוכל שלה, את החיוכים שלה, ואת הצחוק!
אז הפקדה על הזיכרונות שלה היא הדרך להפוך את ימי האבל למשהו שלא רק זוכרים, אלא חוגגים.