אשתי לא רוצה לשנות את סגנון הבית, איך למצוא עיצוב שמתאים לשנינו?
הבוקר, חזרתי הביתה ואני מבחין שסלון הבית נראה כמו מוסף של המגזין “אתגר המעורר זנק”. אני מתיישב על הכורסה, שהיא כל כך לא נוחה שאני תוהה מה עדיף, ללבוש את הסנדלים האחידים או פשוט להיכנס לטיפולי פיזיותרפיה. ובכן, מסתבר שאשתי לא רואה בעין יפה את המעבר לאווירה יותר מודרנית. “לא צריך לשנות כלום, זה מה שיפה בבית שלנו!”, היא טוענת, ואני מתמודד עם השאלה הגדולה – איך אפשר למצוא עיצוב שמשקף את שנינו?
האם אפשר להתאים את הסגנון לחיים המשותפים?
אחד הדברים הראשונים שמומלץ לעשות הוא להבין שלא מדובר פה רק בעיצוב; מדובר בשפה משותפת שמייצגת את כל הידע, ההשפעות והחוויות שלנו יחד. אם אני אוהב את הסגנון המודרני עם הקווים הנקיים והאישה שלי נפרדת באהבה עם סגנון הכפרי של סבתא שלה, יש לנו כאן אתגר במלוא מובן המילה. אז מה עושים עכשיו?
שאלות שיכולות לשדרג את הדיון
- מה בעצם כל אחד מאיתנו אוהב בעיצוב הנוכחי?
- מה הכי מרגש אותנו בבית הזה?
- באיזה אלמנטים אנחנו באמת לא יכולים להתפשר?
- אילו דברים יש לנו שפשוט לא משקפים אותנו?
תשובות על השאלות האלה יכולות לפתוח דלתות לדיאלוג עם פחות ריבים ויותר הבנה.
חוקי הג’ונגל של עיצוב הבית
אם בנחשים עסקינן, גם על עיצוב תמיד יש חוקים. כמו שאמרו לי הלקוחות שלי לאחרונה, “כשהעיצוב טוב, גם כשהשטיח לא תואם, הוא פתאום נראה נהדר”. ובכן, החוק הראשון בעיצוב משולב הוא להתבונן באלמנטים שמקרבים את הלבבות:
- גוון אחד מאחד: נבחר צבע בסיס, אם זה כחול כהה, אפור רך או אפילו פוקסיה – מה שיקל על שנינו.
- ווייב נגדי: ניתן להוסיף נגיעות של סגנון כפרי יחד עם אלמנטים מודרניים – ככה כולם מרוויחים.
- הכנסת תקשורת: תהליך העיצוב יכול להפוך לעבודה קבוצתית שבה כל אחד יכול להביע את דעותיו.
מעבר לכל זה, עליי לחפש את האיזון בין מה שאני רוצה למה שהיא אוהבת, ובדרך כלל זה לוקח מקום של בין-לב בינינו.
הכנה לפגישה עיצובית: איך מתקיימת השתתפות?
כדי ששני הצדדים ירגישו בבית, חשוב להיערך לפגישה דיסקרטית בטוחה. חשוב לבוא עם משהו על השולחן (לא הכוונה לארוחת ערב) ובמקום זה לשתף עם השני:
- ניירות עם רעיונות – **פתקים עם השראות**, או תמונות מרשתות חברתיות לא נז הלילך.
- שיתוף בעבודות יד – קנבס קטן שבו כל אחד מציג את הצבעים והסטייל שהוא אוהב.
באמצעות שיח פתוח השאיפה היא לגלות את התכנים המשותפים ולפעמים זה יכול גם לתת לנו לא מעט פידבקים.” מה שחשוב הוא לא לפחד להתנסות – גם אם זה אומר לחפש ספה בצבע פוקסיה.
מה לעשות אם אנחנו לא מסכימים?
- ההחלטה על שותפויות: לפעמים לנסות להסתכל על זה בעיניים של השני יכול לשפר את המצב.
- אמנות לגישור: ככל שאנחנו מתווכחים יותר על העיצוב, המתח הולך וגדל, אז מומלץ לשלב משפחה או חברים לתהליך.
סיכום: הבית כמו הבית שלנו
ואם נדבר על מה שחשוב, בסופו של דבר הבית שלנו הוא המקום שבו אנחנו יוצרים זיכרונות חיים, מתווכחים על מה לשים על השולחן, ואם לשתול או לא את הוורד הזה בפינת הגן. כדאי למצוא את הדרך שלנו בשילוב כוחות, ולזכור שטיפת צבעים יכולה להיופי אולטרה מודרני – או סתם הומור שכמו יום ראשון בבוקר.
אז לפעמים, כמו שלמדנו, שינוי בבית יכול להיות כמו ללכת ל”מכון הכמעט פתוח” עם כיסא לא נוח – הרבה יותר טוב אם עושים את זה יחד.
אבל שאלה אחרונה חשובה – האם לא עדיף לתכנן את זה מסביב לקפה?